Idan Golko, street and documentary photographer from Israel.

I take photographs of people, most are anonymous, in real, non staged moments. Whether it’s in Israel or any other place in the world, I notice that in spite the will to belong, eventually, each person stands on his own.

In my essence I am drawn to the margins, yet most of my photographs are day to day life, of people who are functioning in the world, on the way to work, on trains, on buses, on the streets. It seems these people do not rebel, do not kick the frame; they are functioning and allegedly belong. The choice to belong both fascinates and bothers me since it’s not natural for me. This is the reason that in most of my photographs the people are alone, with their own identity and drama.

I use black and white photography which helps expressing the drama I experience and connects me to the cinema and to the old analog world, which I miss.

My images are on the boundary between the sharp and the foggy. Both are trying to answer inner questions of identity, sanity and functioning in this world. I mostly deal with existential situations of sorrow and despair facing hope and the will to live.

I was born in Israel, my roots are all over the world, and where do I belong in this complex reality? In a country where all the senses are bubbling and people live in a tradition of uncertainty, I focus on the track of the single, the observer, who holds hope with all his strength in his search for personal redemption.


עידן גולקו, צלם רחוב ויוצר דוקומנטרי מישראל.
אני מצלם אנשים, רובם המכריע אנונימיים, ברגעים אמיתיים, לא מבוימים. בין אם זה בישראל או במקום אחר בעולם, אני שם לב שעל אף הרצון להשתייך, כל אדם עומד בסופו של דבר בפני עצמו.
בבסיסי אני נמשך לשוליים. עם זאת, רוב הצילומים שלי הם של היום יום, של אנשים מתפקדים בעולם, בדרך לעבודה, ברכבת, באוטובוס, ברחוב. נראה שהם לא מורדים, שהם לא בועטים במסגרת; הם מתפקדים ולכאורה שייכים. הבחירה להשתייך מרתקת אותי ומעסיקה אותי מאחר ועבורי זה לא טבעי. זו הסיבה שברוב המוחלט של הצילומים שלי האנשים הם לבדם, בעלי זהות ודרמה משל עצמם.

אני משתמש בצילום שחור לבן, המביע את הדרמה אותה אני חווה ומחבר אותי לקולנוע ולעולם ישן ואנלוגי, אליו אני מתגעגע.
הדימויים שלי נעים על התפר בין החד למעורפל. שניהם יחד מנסים לענות על שאלות פנימיות של זהות, שפיות ותפקוד בעולם הזה. אני מרבה לעסוק במצבים קיומיים של ייאוש וצער אל מול תקווה ובחירה בחיים.

נולדתי בישראל, השורשים שלי פזורים בעולם, ולאן אני שייך בתוך כל המציאות המורכבת הזאת? במדינה שבה כל החושים מבעבעים והאנשים חיים במסורת של אי ודאות, אני מתמקד במסלולו של היחיד, המתבונן, שנאחז בכל כוחותיו בתקווה ומייחל לגאולה אישית.


about me (2)